Saturday, July 17, 2010

פילוסופיית חיים

"החיים הם מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות" - ג'ון לנון.

בפרץ של הארה, אמר ג'ון לנון משפט אחד שיכול להגיד כל-כך הרבה. החיים קורים, אין לנו הרבה שליטה על זה. השאלה איך אנחנו מתמודדים עם מה שהחיים שולחים אלינו.
כל בן אדם חייב למצוא את הזמן ולנסח את פילוסופיית החיים שלו - זהו אחד הדברים החשובים ביותר שאדם יכול לעשות. כדי לחיות באמת ובגדולה, כל אדם חייב להגדיר לעצמו כיצד הוא רוצה לחיות וכיצד ייראו החיים הנעלים ביותר שלו. כולנו זקוקים למשפט הכתוב על פיסת נייר שנוכל לחזור ולקרוא אותו בכל בוקר, כששאר העולם עוד ישן. משפט כזה ישמש מצפן מוסרי שיכוון את הבחירות שנבחר באותו יום וישמש גם עוגן שיחבר אותנו אל המהלכים הטובים ביותר שלנו. ללא המשפט הפילוסופי תחיו חיים אקראיים ותגיבו על מה שנקרה בדרככם.
המטרה היא לא לתכנן את המסע שלך בחיים, אלא לחשוב על הכיוון. להסתכל על מפת החיים ולהגיד "הנה, לכאן אני רוצה להגיע", ולהמשיך ללכת לשם לא משנה מה החיים שולחים לעברך. המכשולים, האתגרים והסיטואציות במהלך מסעך יכולים לשבור אותך, או לשמש לך שיעור שבו תגלה מי אתה באמת. כי בסופו של דבר, החיים הם לא אלא דרך של העולם לגלות לנו דברים שלא ידענו על עצמנו.

אז עבור שבוע של גילוי, נשאיר אתכם עם עוד משפט אחד, מלימודי הזן -

"אם אתה מבין, הדברים הם פשוט כמו שהם. אם אתה לא מבין, הדברים הם פשוט כמו שהם."

Friday, July 2, 2010

ראיית עולם

שלום,

היום פינת ההשראה מקבלת תפנית. קודם כל, היא מתעדכנת - אני חושב שהגיע הזמן באמת. אבל מעבר לכך, היא עוברת פורמט לפינה שבועית במקום יומית.
בזמן האחרון ובעיקר באור מדרגה 4 יצא לי לחשוב הרבה על הצורה שבה אנחנו תופסים את העולם. ידוע הרי ששני אנשים יכולים לראות את אותה הסיטואציה בדיוק ולפרש אותה בדרכים שונות לגמרי. אם נסתכל באמת לעומק, גם נראה שלא משנה כמה נרצה להישאר אובייקטיבים, אנחנו לא. למה זה? ובכן, בזה עוסקת הפינה שלנו השבוע.
אפשר להסתכל על הצורה שבה אנשים תופסים את המציאות כאילו היא עוברת דרך עדשה בדרכה אל האדם. העדשה הזו מסננת את הסיטואציה האמיתית לפי השקפת העולם של האדם עוד בדרכה אליו ובעצם מה שהוא הרגע חווה כ"מציאות" היה איזו פרשנות שלה. אפשר למצוא דוגמאות פשוטות לכך בכל מקום - אדם שמסרב שחברה שלו תדבר עם בחורים אחרים (הוא רואה את זה כאהבה והגנה, יש מי שיראה את זה כקנאות פסולה), אישה שמחליטה להיות עקרת בית (מי שרואה את זה ככניעה לשוביניזם, ומי שרואה את זה כאמא שחשוב לה להיות בבית כל עוד היא יכולה) או אפילו טעם במוזיקה (אדם שרואה רוק כמוזיקה שבאה מהנשמה, ומי שרואה בה רעש). אפילו לדוגמאות הכביכול פשוטות האלה אפשרות לראות יותר ויותר רבדים, ולא רק 2 קיצונים כמו שהומחש.
אז בעצם, מה באמת קורה? כת שכל חבריה לקחו את חייהם, האם הם באמת התאבדו או שמה "זנחו את הגוף בגשמי כדי לעבור הלאה"? התשובה היא ששניהם - וגם הרבה יותר. כי עבור כל אחד מאיתנו, המציאות שלו היא בדיוק איך שהוא חווה אותה - וזה הדבר היחיד שאמיתי בעצם, לא?

אז מה עושים? משתפים. כשמבינים שאף אחד לא טועה, עוזבים את הניסיון העקר להתווכח (שהרי להתווכח עם המציאות יכול להיות כיף, אבל בסופו של יום הוא חסר תועלת) ובמקום עוברים לחלוק את השקפת העולם שלך עם האחר. לשתף את המציאות שלך, לספר למה היא כזו ולהכיר במציאות של האחר כאמיתית לא פחות. לשמוע עליה, להכיר אותה, ללמוד לחוות את העולם מחדש.
כי בזמן שהעיניים שלך עוברות על המילים האלו, והמחשבות שעוברות לך בראש אומרות את מה שהן אומרות, ההבנות שמעבר למילים יכולות לחלחל עמוק יותר, ואולי להשתלב כחלק ממציאות חדשה, טובה יותר, חופשייה יותר.

שיהיה לנו שבוע חסר גבולות,
צוות חינוך